זה שיר פרידה

אחרי 33 שנים מרגשות ומשמעותיות במערכת החינוך במנשה ובבית ספר "רעות", מתוכן 16 שנים שבהן הובילה גילה את בית הספר, הגיע הרגע להיפרד מתפקידה.

33 שנים שבהן מערכת החינוך במנשה, ו"רעות" בפרט, היו עבור גילה הרבה מעבר למקום עבודה. "רעות" היה עבורה בית . מקום של שליחות, של אנשים, של יצירה ושל אהבה גדולה. מקום שבו גדלה, התפתחה, חלמה, יצרה והשקיעה את כל ליבה.

גילה האמינה תמיד שניהול בית ספר הוא אחד התפקידים המשמעותיים ביותר במערכת החינוך .תפקיד שמוטת ההשפעה שלו רחבה, אך בסופו של דבר נוגע קודם כול בנפשותיהם של ילדים. היא הגיעה מדי יום עם "שיר חדש בלב", כשהמפגש עם הילדים עורר בה התרגשות, וההצלחות שלהם, כמו גם הקשיים והאכזבות, נגעו בה באופן עמוק ואישי.

בלב תפיסתה החינוכית עמדה לאורך כל הדרך האמונה בראיית הילד שמאחורי התלמיד. לראות את האדם, את הסיפור, את הכוחות ואת החלומות, ולא רק את ההישגים או הקשיים.

מתוך תפיסה זו הובילה גילה, יחד עם הצוות, תפיסה של למידה מתחדשת בהנאה ובהנעה .למידה רלוונטית, פעילה ומסקרנת, המאפשרת בחירה וחדוות למידה. היא פיתחה והטמיעה את שפת החוזקות ואת ההערכה החלופית כחלק מגישה הוליסטית, הרואה את הילד על מכלול יכולותיו.

"רעות" הפך במהלך השנים לאחד מבין בתי הספר המובילים במחוז חיפה בפיתוח מרחבי למידה יצירתיים, ששימשו מנוף לפדגוגיה חדשנית וחיזקו את התפיסה שלמידה מתרחשת בכל מקום. שערי בית הספר היו פתוחים ללמידת עמיתים, ובתי ספר רבים הגיעו ללמוד, להתבונן ולשאוב השראה מהעשייה שנבנתה בו.

גם בתחום הקיימות ואורח החיים המקיים בחרה גילה להוביל ולא רק להשתתף. זו הייתה תפיסת עולם שהפכה לחלק מהתרבות הבית-ספרית, מהעשייה ומהחינוך לערכים, וזכתה לאורך השנים להכרה בפרסים ובתחרויות ברמה הארצית והעולמית.

אחד ממשפטי המפתח שהובילה גילה היה: "תכנית הלימודים היא לא "ראה וקדש  אלא ראה וחדש."  משפט שהפך לתפיסת עולם. אמונה בכך שהחינוך חייב להיות גמיש, מתחדש ומותאם למציאות המשתנה.

תפיסה זו עמדה במבחן ברגעים המורכבים ביותר. בימי הקורונה ובשנות המלחמה, כשנדרש בית הספר לפעול בשגרת חירום ובאי-ודאות. גילה, יחד עם הצוות, הצליחה להוביל את "רעות" גם ברגעים אלה ביציבות, ביצירתיות ובמסירות, והצוות החינוכי היה עוגן משמעותי עבור הילדים והמשפחות.

הדרך הזו זכתה גם להכרה: בית הספר "רעות" זכה בפרס חינוך על עשייתו, ושנים לאחר מכן זכתה גילה בפרס החינוך למנהלת פורצת דרך, כאות הוקרה על עשייה המאופיינת ביצירתיות, חדשנות, יוזמה ומסירות.

אבל את המנהיגות של גילה אי אפשר למדוד רק בפרסים ובהישגים. היא נמדדת באנשים. בילד שהאמין בעצמו קצת יותר. במורה שגילה בתוכו כוחות חדשים. ובאיש  צוות שהעז ליזום ולהשפיע.

זו הייתה קהילת רעות . קהילה של אנשים שהאמינו בדרך, האמינו זה בזה והאמינו בכוחם ליצור שינוי. לאורך השנים גילה אף ליוותה וטיפחה פרחי ניהול רבים, שהמשיכו להוביל ולהשפיע במערכת החינוך. זו אחת המתנות המשמעותיות ביותר שהשאירה אחריה.

שום דבר מכל זה לא היה קורה לבד. גילה הייתה מוקפת בשותפים לדרך, ובראשם ליאורה, סגניתה, מעיין, היועצת, וגלית, המזכירה . נשים שהיו לצידה לאורך השנים בשותפות, במסירות וברגישות. לצידן עמד הצוות החינוכי והמנהלי של "רעות", שותף אמיתי לדרך, לאתגרים, לחלומות ולחזון.

אחרי 33 שנים, מיום הקמתו של בית ספר "רעות", הפרידה מגילה היא פרידה משמעותית מאוד. היא משאירה אחריה בית ספר עם דרך, עם ערכים, עם רוח ועם קהילה חזקה, אך ממשיכה לפרק הבא שלה . בליווי ובהנחיה של מנהלים וצוותי חינוך, עם אותה אמונה בכוחה של מנהיגות חינוכית, באנשים ובאפשרות ליצור שינוי.

גילה מעבירה את המושכות של בית ספר "רעות" באהבה גדולה, בגאווה ובהכרת תודה עמוקה על הזכות שניתנה לה, ובלב שקט ובביטחון מלא בדנה, שתוביל את בית הספר אל הפרק הבא. הרוח, הערכים והדרך שנבנו לאורך השנים ימשיכו לפעום בבית הזה.

גילה מסיימת את תפקידה ב"רעות", אבל לוקחת איתה את "רעות" בלב. "רעות" תמיד יישאר עבורה בית  בית שבו גדלה, יצרה, אהבה והשאירָה חלק גדול ממנה; בית שעיצב אותה לא פחות ממה שהיא זכתה לעצב אותו.

באהבה גדולה, בגאווה ובהכרת תודה על 33 שנים של דרך.

 

גילה מבקשת לומר תודה מיוחדת לראש המועצה, אילן שדה, על האמונה הבלתי מתפשרת בחינוך, על התמיכה ועל השקעת המשאבים הרבה למען דור העתיד.ולשרה טוויל, מנהלת מחלקת החינוך, על האמונה בגילה, על הליווי התמיכה, השותפות והאמון לאורך השנים  בה, בצוות ובבית ספר "רעות". תודה גם לקהילת ההורים על האמון, השותפות והדרך המשותפת, ובעיקר תודה לילדות ולילדים של "רעות", שהיו ההשראה והמנוע לעשייה שלה.