יער השרון

יער השרון הוא  יער-פארק. יער פארק הוא צורת צומח בה גדלים עצים במרווחים גדולים יחסית. יער השרון היה מאופיין בעיקר בעצי אלון תבור והשטח שלו היה מאזור הירקון ועד למרגלות הכרמל. הקרקע באזור זה היא אדמת חמרה (חול אדום) שמתאימה לסוגי עצים מסוימים. מקור השם "שרון" לאזור גיאוגרפי זה, הוא במילה אכדית קדומה "אֶ ש-שַ רְ נּו", שפירושה יער סבוך. לאורך תקופות היסטוריות רבות יש תיעוד ליער באזור זה עד לתקופת השלטון העות'מאני לפני כ 100 שנים.

אלון התבור הוא אחד משלושת סוגי האלונים הנפוצים בארץ. העלים שלו בצורת אליפסה עם שפת עלה משוננת ובחלקו התחתון יש שערות קטנות שהמגע בהן מזכיר מעין לבד. הוא בשלכת בדרך כלל בסתיו ובחורף, אם כי במהלך עשרות השנים הוא הסתגל לאקלים הים תיכוני ונשאר עם הצמרת הירוקה כמעט כל השנה. פרי האלון הוא בלוט. הוא נקרא כך בגלל שהזרע הבודד גדול ובולט מתוך מבנה מעוצה דמוי ספל (ספלול) שעוטף את חלקו התחתון.

האזור עבר שינויים רבים במהלך 200 השנים האחרונות:

בעבר הנעת רכבות קיטור באמצעות הבערת "אבן פחם" שמקורה במכרות ברחבי האימפריה העות'מאנית ויש בה אנרגיה גבוהה מאד ביחס לפחם שמקורו משריפת עץ. בזמן מלחמת עולם ראשונה (1914-1918) היה מחסור באותה "אבן פחם" לכן יצא צו מטעם השלטון העות'מאני לכרות עצי יער וחורש טבעיים ואפילו כל עץ עשירי בפרדס או בכרם זיתים, בגלל המחסור העצום. כריתה מאסיבית זו גרמה להכחדת   יער השרון על עצי האלון הגדולים שלו.

בראשית הציונות ובעיקר בשנות העשרים של המאה ה 20 יובשו הביצות שאפינו את מרחב השרון, ניטעו עצי אקליפטוס שמקורם מאוסטרליה. המחשבה היתה שהאקליפטוסים צורכים הרבה מים וינקזו באופן טבעי את השטחי הביצות. אבל כמובן שרק חפירת תעלות הניקוז מערבה, עם מוצא לים, אפשרו את ניקוז הביצות. יער חדרה הוא יער האקליפטוס הגדול ביותר בארץ ונמצא בגבול פארק השרון במקום שהיו בעבר עצי אלון מפוארים.

בנוסף, במקביל להתיישבות הציונית ברחבי השרון, ביראו את השטח מצמחיה טבעית למטרת הכשרתו לצרכי חקלאות ולשם הקמת ישובים והרחבתם.

 

מידע נוסף