פרופסור אדם זרטל ז"ל

אדם זרטל נולד בקיבוץ עין שמר בשנת 1936. הוא פיתח עניין בארכיאולוגיה והתנדב לחפירות עם יגאל ידין במצדה. במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 הוא נשלח לחזית תעלת סואץ שם נפצע קשה ברגליו, בידיו ובעין אחת. הוא עבר 12 ניתוחים ושיקום במהלך אשפוז של שנה. במהלך שהותו בבית החולים פגש אדם את הארכיאולוג יורם צפריר שגם הוא נפצע קשה ברגליו (במלחמת ששת הימים). בהשפעתו של יורם, הפך אדם, לימים, לארכיאולוג. במהלך תקופת השיקום החל את לימודיו באוניברסיטת תל אביב, כאשר חלק מקורסי שנה א' בארכיאולוגיה הובאו למיטת חוליו. הוא שוחרר מבית החולים בכיסא גלגלים (עם נכות קבועה של 84 אחוז). הוא עבר מכיסא הגלגלים לקביים איתם רכש מיומנות של הליכה בשטחים קשים ועד מותו הרבה ללכת בשטח.

"סקר הר מנשה"

בשנת 1978 החל אדם בפרויקט שהעסיק אותו עד סוף חייו – "סקר הר מנשה". במסגרת הסקר, צוות החוקרים עבר רגלית בכל מרחב נחלת שבט מנשה, מואדי עארה בצפון, מישור החוף במערב, ים המלח בדרום ועד הירדן במזרח. הסקר תיעד ורשם את כלל האתרים הארכיאולוגיים, כולל יישובים עתיקים, מצודות,  דרכים, מתקנים חקלאיים, בורות מים, ועוד. זרטל תיאר את השיטה באומרו:
"ההליכה היא השיקום שלי. אנחנו הולכים רגלית וממפים כל פרט – זוהי הדרך היחידה לבנות תמונה היסטורית אמינה."

הסקר הניב תובנות חשובות על התפתחות היישוב בארץ ישראל, מראשית האדם ועד מלחמת העולם הראשונה, אך אדם שם דגש אישי על מחקר תקופת ההתנחלות וגיבוש הזהות הלאומית של עם ישראל. "סקר הר מנשה" נמשך ברציפות במשך 38 עונות עד מותו (18.10.2015). הוא נפטר שבוע לפני תחילת העונה ה-39 של סקר הרי מנשה. הסקר נמשך כיום באמצעות תלמידו דר' שי בר מאוניברסיטת חיפה.

תגליות נוספות וחידושים במחקר

התגלית המפורסמת ביותר של זרטל הייתה המזבח בהר עיבל  שנמצא בשנת 1980 . בנוסף זרטל זיהה את העיר הרומית  נרתבא בה התחיל המרד הגדול במערב השומרון. תגלית מסקרנת נוספת הייתה מתחמי כף הרגל בבקעת הירדן- תבניות של כף רגל עצומה החקוקות בקרקע, אותן הוא פירש כגילגלים המופיעים במקרא - אתרי הפולחן הקדומים של תקופת ההתנחלות.

בנוסף חפר זרטל באתר בו אתם נמצאים היום - "אל-אחוואט", אותו זיהה עם "חרושת הגויים", מקום מושבו של המצביא הכנעני סיסרא.

הזרם ה"מינימליסטי" מול ה"מקסימליסטי"

זרטל פעל כגשר בין עולם ההתיישבות העובדת לבין חקר התנ"ך והארכיאולוגיה של השומרון. הוא האמין שהתנ"ך מכיל גרעין היסטורי מוצק שניתן לאושש באמצעות ממצאים בשטח, גישה שהפכה אותו לדמות נערצת על רבים, אך גם הציבה אותו בעימותים אקדמיים עם הזרם המינימליסטי בארכיאולוגיה (אלה הטוענים שהמקרא הקדום אינו נשען על מציאות היסטורית אלא מדובר על אגדות). זרטל היה מהבודדים באקדמיה שהתעקשו לשלב בין הממצא הארכיאולוגי לטקסט המקראי. הוא סבר כי המקרא הוא מקור היסטורי לגיטימי וכי ההתעלמות ממנו מסלפת את התמונה המלאה. בעמדותיו התנגש רבות עם חוקרים ונתקל בהתנגדות ובביקורת קשה מצד עמיתיו בקהילה האקדמית בעיקר סביב הפולמוס על מזבח הר עיבל.  

זרטל לא נסוג. הוא נהג לומר שהמבקרים שלו "יושבים במגדל השן בתל אביב" בזמן שהוא "חורש את השטח ברגליים". הוא טען שתוצאות הסקר שלו, שכיסה כל דונם בשטח, חזקים יותר מכל תיאוריה אקדמית שנכתבה בספריה.

קריירה אקדמית

ראשית הקריירה שלו הייתה באוניברסיטת תל אביב שם השלים את עבודת הדוקטורט שלו. אחר כך הוא הצטרף לחוג החדש לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה שם פעל במשך רוב הקריירה האקדמית שלו. הוא היה פרופסור אמריטוס לארכיאולוגיה וראש החוג בין השנים 1996 ל-2000. זרטל פרסם עשרות ספרים ומאמרים הנוגעים לתוצאות סקר הר מנשה ולחפירות באתרים עיבל, אל אחוואט, מתחמי כף הרגל וארובות-נרבתא. הוא היה מורה נערץ, הן בקרב תלמידיו באוניברסיטה והן בקרב תלמידיו במכון אבשלום.

מידע נוסף