מצר

בשנת 1953 עלו מייסדי קיבוץ מצר, חלוצים צעירים מארגנטינה, על הקרקע בגבעות השומרון, בצמוד לקו הירוק- קו הפסקת האש עם ירדן. מיקום ההתיישבות שלהם היה ליד כפר מיסר, שהגיע לכאן לפני 300 שנה.

שני הישובים התמודדו באתגר למצוא פרנסה מהאדמה הקשה, הסלעית ומעוטת המים, במקום מבודד וללא תשתיות מפותחות.

הידע המעשי של אנשי מיסר עזר לעולים החדשים להכיר את עבודת האדמה. הם חיברו את הקיבוץ לבאר המים שלהם ומאז ועד היום יש קו מים משותף לשני הישובים.

במרוצת השנים היו שני הישובים סמל ודוגמא כיצד אפשר לחיות בשכנות טובה, תוך כבוד ועזרה הדדית. יחד התגברו הישובים על תהפוכות הזמן והשלטון, מלחמות וקשיי יום יום.

ב10.11.2002 עמד הקיום הזה במבחן עליון כאשר מחבל פלשתיני רצח במצר חמש נפשות. אנשי מצר ומיסר לא נתנו לאסון לשנות את אורח חייהם ואף התחזקו באמונתם שרק קיום משותף הוא האלטרנטיבה לשפיכות הדמים המתמשכת והורסת חיים וחברה של העמים באזור ומסכנת את עתידם.

השלום אפשרי והוא תלוי קודם כל באנשים המיישמים אותו כל יום.

מצר והגבול

עד שנת 1967 מצר היה צמוד לגבול עם ירדן. הגבול סומן על ידי אבני גבול מבטון שהוצבו במרחק מאה מטר אחת מהשנייה. הקו הירוק היה שביל עפר עליו נסע הפטרול הישראלי אחת לשבוע ושבוע לאחריו הצבא הירדני. בצד הירדני שוכן הכפר כפין, שבהסכמי רודוס שויך לירדן. אדמות הכפר נשארו בישראל ברשות מקרקעי ישראל. עם קום הקיבוץ בשנת 1953 הועברו האדמות האלה לרשות הקיבוץ. אנשי מיסר היו חוצים את הגבול לבקר בני משפחה בכָּפִין מצר עבד את אדמותיו עד הגבול.

אחרי ששת הימים (1967) הגבול זז מזרחה, וחברי מצר נסעו לבקר בכָּפִין והזמינו את נכבדי הכפר להתארח במצר. הם הגיעו במשלחת גדולה,  במיסר ובמצר נערך להם אירוח מכובד שכלל הכרות עם ענפי הקיבוץ ובתי הילדים. בקור גומלין מכובד נערך בכָּפִין.

בשנת 2000 לערך פנה הכפר כָּפִין למזכירות מצר לעזור במיקום בניית גדר המערכת כך שתכלול את שטחי הזיתים שלהם. הקבוץ נענה לבקשה ופנה למדינה אך הבקשה סורבה.

גדר ההפרדה הוקמה כשהיא מפרידה בין הכפר ואדמותיו. יותר לא הייתה אפשרות לשני הישובים להיפגש בשטח.

 

מידע נוסף