חמולת כבהא

חמולת כַּבְּהָא (נכתבת לעיתים גם כקבהא או כבהה) היא אחת החמולות הערביות-מוסלמיות הגדולות, הוותיקות והדומיננטיות ביותר באזור ואדי עארה (נחל עירון) וביישובי "המשולש". המשפחה מהווה ציר מרכזי בחיי החברה, הכלכלה והפוליטיקה המקומית, עם היסטוריה של נדידה והתבססות המשתרעת על פני מאות שנים.

מקור המשפחה מחצי האי ערב, מקואליציית השבטים "ת'קיף" שישבה באזור העיר טאיף שבחג'אז (קיימת גם גרסה המייחסת את מוצאם לתימן).

הגעה לארץ ישראל (לפני כ-500 שנה): בני המשפחה נדדו צפונה והתיישבו תחילה בשיפולי הרי חברון, באזור בית ג'וברין.

המעבר לצפון (המאה ה-16): סביב שנת 1528, בתחילת התקופה העות'מאנית, עברה המשפחה לאזור הצפוני של השומרון למרחב יעבד. המעבר נעשה בתיאום עם השלטונות במטרה לייצב את הביטחון בדרכים ולהפריד בין קואליציות שבטים יריבות ("קייס" ו"ימן").

בני החמולה התיישבו ביעבד והחלו להקים כפרים קטנים בסביבה. באמצע המאה ה-19, חלק מבני המשפחה עזבו את יעבד בחיפוש אחר מרעה ומים, רכשו את שטח ברטעה שהפכה עם השנים למרכז הגיאוגרפי והחברתי של החמולה. עם השנים הקימו בני המשפחה "כפרי בת" המאוכלסים כמעט כולם בבני החמולה: אום אל-קטף, עין א-סהלה, אל-עריאן, טורא אל-ע'רביה

נוכחות נוספת קיימת גם ביישובי ואדי עארה (ערערה, כפר קרע, עארה, באקה אל-גרבייה) וכן בערים כמו נצרת, חיפה ויפו. חלק מבני המשפחה חיים כיום בירדן.

החמולה הצמיחה מתוכה דמויות בולטות בתחומי האקדמיה, הרפואה, המשפט והפוליטיקה המקומית.

חמולת כבהא נחשבת לאחת החמולות הערביות-מוסלמיות הגדולות ביותר במדינת ישראל ומונה כיום כ-42,000 נפש.

מידע נוסף