ילד משחק

    המלצות פסיכולוגיות כדי להתמודד עם התקופה הנוכחית, רגשות ומחשבות שהקורונה מעלה

    המצב החדש הוא מאתגר ללא ספק.
    הוא מעורר מצב של חרדה ושל אי שקט. אנו מגיבים כפי שאנו רגילים להגיב במצב של אי וודאות. איך אנו מתמודדים מול משהו חדש לא מוכר המאיים עלינו.
    אנחנו עלולים להרגיש פחד – פחד להיות חולים, פחד מהתוצאות, פחד מזה שיחסר לנו כסף, מזון – הדברים הבסיסיים להם אנו זקוקים. במצב זה יכולות לעלות כל מני מחשבות שליליות לגבינו ו/או לגבי המשפחה שלנו כדוגמא: "זה יכול לקרות גם לי", או "זה יכול לקרות גם למשפחה שלי".
    מחשבות אלו יכולות לעורר תגובות מועילות ו/או לא מועילות.

    בין התגובות המועילות יש התנהגויות יצירתיות בהחלט. כל מה שנותן לנו תחושה של ניצול יעיל של הזמן שפתאום יש לנו בשפע – ללמוד דברים חדשים, לשחק, להפעיל את הגוף ואת המוח באופן בו מרגישים מועילים.

    בין התגובות הלא מועילות יש התמכרות לחדשות בכל רגע, פיתוח של מחשבות קטסטרופליות כמו "לא יוכלו להשתלט על זה", או כל דבר אחר שגורם לנו להיות שקועים במצב רוח ירוד. או להפך, הכחשה – "לא קורה כלום", "כולם מגזימים".
    המצב הנוכחי יכול לגרום לנו להרגיש תסכול – תסכול מחוסר או אובדן החופש. תסכול בגלל שנעצרו כל מני פעילויות שהיו לנו בשגרה, וכי איבדנו את השגרה עליה התלוננו כל כך בעבר, אותה אנו מרגישים עכשיו הכרחית. לא יכולים לעשות עכשיו את כל מה שעשינו עד עכשיו.

    מול המצב החדש, אנחנו צריכים להתארגן מחדש, עם הרבה סבלנות. כדאי שנבנה לעצמינו שגרה חדשה והרגלים חדשים.
    יכולים גם להרגיש כעס. זה לא פייר. למה לנו? חושבים כל מני מחשבות כמו "למה הממשלה לא סגרה הכל עוד לפני?", "זה לא אשמתי", כעס על מי שלא מכבד את ההנחיות ונראה לנו מנצלים את הרגע.

    התגובה למחשבות כאלו עלולה להיות בכעס, להתחיל מריבות, להתמרד ולצאת, לייצר מצבים אלימים.
    אל מול הכעס חשוב לנסות להבין שמתחתיו יש עצב, תסכול ואי וודאות, ולנסות לאמץ כל דרך שעוזרת לנו להירגע ולקחת עוד מנה של סבלנות.
    המצב הזה יכול לעורר אצלנו גם תחושות מנוגדות – אמביוולנטיות. תחושה טובה להיות בבית, קצת לצאת מהשגרה שלפעמים כבדה לנו, להיות עם המשפחה. ומנגד יש את הפחד, התסכול, הכעס והתחושה שלא תמיד אנו יודעים מה לעשות עם כל זה.
    אוהבת את המשפחה, רוצה להיות אתם, אך לא כל כך רגילה להיות עמם כל כך הרבה זמן...
    "עכשיו אני יכולה לעשות הרבה דברים שלא יכולתי לעשות, אך ליד זה מאוד רוצה לדעת מתי כל זה ייגמר".
    עד כה היה הסבר על מה רובינו מרגישים, על מה אנחנו חושבים ואיך מגיבים. כל זה הוא נורמלי, צפוי ומשותף בין כולנו.

    אך מה כדאי לעשות?

    1- מומלץ להתארגן מחדש. מכיוון שאנו לא יכולים להמשיך בשגרה אליה התרגלנו אנו מרגישים ללא שליטה. חשוב שנחזיר אלינו את תחושת השליטה. אפשר וכדאי ליצור שגרה חדשה, ואנחנו יכולים לבנות אותה.

    2- הבדידות גורמת לשעמום. נמצאים בפחות מגע עם אחרים, פחות אינטראקציה, פחות קשר. חשוב לייצר אינטראקציה, קשר עם אנשים, לא להישאר לבד. להשתמש בדרכים שיש לנו לתקשר. מחשב (ובו כל מני כלים לתקשר עם אנשים אחרים), וטלפון.

    3- שיתוף אחרים בתחושותינו ובמחשבותינו עוזר לנו לא להישאר לבד. עוזר לנו להבין שגם האחרים מרגישים וחושבים דומה, ובהזדהות אנחנו לא לבד. חשוב שלא נהיה בודדים בבדידות! ובדרך, שומעים מהאחרים מה הדרכים היצירתיות לעבור את זה.

    4- לייצר מחשבות חיוביות! מתישהו הדבר הזה ייגמר. זה מצב זמני.

    5- חשוב לאפשר לעצמינו להרגיש עצב, תסכול, ואפילו חרדה. חשוב להכיר בזה שלפעמים המצב מביא אותנו למחשבות כמו " אין לי חשק לשום דבר", "בא לי לישון עד שזה ייגמר". אך מומלץ לא לאפשר לרגשות האלו שמורידים אותנו למטה לשלוט בנו ולהישאר אצלנו יותר מדי, או שהם ירחיקו אותנו מהאחרים. להילחם נגדם ולהוציא את עצמנו משם אל דברים שעושים לנו טוב. דברים שאפשר ליהנות מהם.

    6- לזהות את הרגשות ואת המחשבות שלא מסייעות לנו להתמודד עם המצב, ולאמץ את אלו שכן מועילות לנו. עוזר לנו להישאר עם פיג'מה? עוזר לנו להוסיף שעות שינה? עוזר לנו להסתכל כל פעם על חדשות שאומרות את אותו דבר כמה פעמים ביום? הדאגה מופיעה בעיקר כשמרגישים שאנחנו מפסידים. אז כדאי להתמקד במה שאפשר להרוויח. יותר זמן עם המשפחה? זמן לעשות דברים שלא הספקנו? בואו נמצא במה אפשר להתעסק, איך להמשיך להיות אקטיביים.

    7- לתכנן ללמוד משהו חדש, לנסות להפעיל את הגוף. לגלות שגם במצב הזה אפשר להתרגש ולהרגיש עלייה של אדרנלין ש עושה לנו כל כך טוב רגשית.

    8- להבין שגם עכשיו, כמו תמיד, אנו מעבירים מסר ו מהווים מודל לילדים שלנו. הם מקשיבים לנו ומסתכלים עלינו. הפעם, אנו לומדים ומלמדים איך להתמודד כמה שיותר טוב עם מצב קיצוני. ללמוד להיות גמישים ולהתארגן מחדש. גם אם מדי פעם נגיד בקול רם "אני מרגישה בלחץ, אני צריך להתרחק רגע ולהיות עם עצמי". כך גם הם ירגישו שמותר להם להוציא החוצה את מה שהם חושבים ומרגישים. בעצם, להפוך את מה שקורה להזדמנות.

    9- אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לתמיכה ושלא יכולים לבד, תכירו בזה, כדאי להיעזר. זה זמן טוב להבין שאנחנו לא אומניפוטנטיים (כל יכולים). אל תגיעו לקצה. תשתמשו בדרכים שהמועצה ארגנה. יש קו חם.

    אני התרגשתי והרגשתי מועילה בזמן שכתבתי, זאת הייתה הדרך שלי להמשכיות ולשייכות למקצוע, לשגרה ולעצמי. מקווה שיעזור לכם למצוא את דרככם.
    ומחזיקה תקווה שכמה שיותר מהר נוכל לחזור לעצמינו ולחיים "המשעממים והשגרתיים" שלנו...

    אדריאנה לירמן
    פסיכולוגית שפ"ח